פסק-דין בתיק ת"א 11531-03-11

עניין לנו בתביעה לפיצוי כספי בגין פרסום לשון הרע.

א. רקע כללי

1.      התביעה המתבררת בתיק זה הינה מערכה נוספת במסכת משפטית ארוכה ומפותלת בין התובע לבין הנתבעת מס' 2 (להלן "מירב").

2.      התובע ומירב היו מעורבים בניהול של מסעדה בשם "צל אלונים" (להלן - המסעדה) בשטח קיבוץ אלונים (להלן "הקיבוץ") באמצעות חברות שבבעלותם.

3.      לאחר סיום פעילות המסעדה תבע הקיבוץ דמי שכירות שלא שולמו לו בגין השימוש במבנה שלו להפעלת המסעדה. התביעה התבררה בת"א (של'-נצ') 1707-09-08 קיבוץ אלונים נ' עמק ניהול מסעדות בגליל בע"מ (פורסם בנבו, 2.9.10).

4.      חברת צל אלונים מסעדות בע"מ (להלן - צל אלונים), שהיתה בבעלות מירב, חויבה בתשלום דמי שכירות בנוגע לתקופה בה הפעילה את המסעדה והתובע, ביחד עם חב' עמק ניהול מסעדות בגליל בע"מ (להלן - חברת עמק) שהיתה בבעלותו, חויבו בתשלום דמי שכירות בנוגע לתקופה בה הפעילו את המסעדה.

5.      התובע וחברת עמק הגישו הודעת צד ג' כנגד מירב וצל אלונים בטענה כי האחרונים התחייבו לשאת בחובותיהם כאשר ניהול המסעדה עבר אליהם. מירב וצל אלונים התגוננו בטענה כי נפלו קרבן להטעיה מצד התובע אשר היווה שותף סמוי בצל אלונים וניהל אותה לטובתו האישית תוך שהעביר להם מידע מוטעה.

6.      בית משפט השלום בנצרת דחה את טענות מירב וצל אלונים וקבע כי במסגרת העסקה בין הצדדים התחייבה צל אלונים להשיב לתובע ולחברת עמק את מלוא ההשקעה במסעדה, בסך 500,000 ש"ח, וכי צל אלונים לא השיבה את מלוא הסכום הנ"ל. עוד נקבע כי התובע היה רק עובד שכיר בצל אלונים, בניגוד לטענה כי היה למעשה שותף, וכי העסקה נעשתה בהתבסס על הנחת שני הצדדים כי ניתן יהיה להמשיך ולהפעיל את המסעדה. בית המשפט חייב את צל אלונים (אך לא את מירב) לשאת בחובות התובע וחברת עמק לקיבוץ בגין דמי שכירות.

7.      בהליך נוסף שהתנהל בין הצדדים בת"א (של'-חי') 6294-04-09 שלום נ' נחשון (פורסם בנבו, 29.7.11), נידונה תביעה כספית של התובע כנגד מירב וצל אלונים בנוגע לנזקים שנגרמו לו עקב מכירת ציוד המסעדה, צוין כי הקביעות העובדתיות בת"א (של'-נצ') 1707-09-08 מקימות השתק פלוגתא כלפי מירב וצל אלונים. עוד נקבע כי צל אלונים שילמה סך של 211,572 ש"ח על חשבון הסכום שהיתה אמורה לשלם לחברת עמק, כך שצל אלונים רכשה 42% משווי המסעדה (ציוד + מוניטין) והיתר נשאר בידי עמק. על כן, נקבע כי עמק זכאית לקבל 58% מתקבולי מכירת ציוד המסעדה. בית המשפט גם חייב את מירב וצל אלונים בתשלום בסך 800 ש"ח הנוגע לרכבי הליסינג ששימשו את המסעדה, אך דחה את יתר רכיבי התביעה כאשר קבע כי לא הוסכם בין הצדדים על תשלום דמי שימוש לחברת עמק וכי התובע לא התכוון ולא יכול היה למכור את המסעדה כעסק חי ולכן לא נגרם לו נזק בעצם העובדה שצל אלונים מכרה את הציוד בלבד ולא חיכתה עד שיצליח למכור את המסעדה כעסק חי.

8.      על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי אשר נידון בע"א 24855-08-11 נחשון נ' שלום (טרם פורסם, 3.1.12) ובו נקבע כי יש לחלק את שווי הציוד שנמכר באופן שווה בין הצדדים, כאשר יתר קביעות בית המשפט נשארו על כנן.

9.      בין הצדדים התנהלו הליכים נוספים בערכאות שונות. הנתבע מס' 1 (להלן - עו"ד מדר) שימש כבא-כוח מירב וצל אלונים בהליכים אלו וכן ביתר ההליכים שבין הצדדים, לרבות הליך זה.

10.  תביעה זו מבוססת על מספר מכתבים ופניות בכתב שביצע עו"ד מדר, במהלך התנהלות התביעות בין הצדדים, אשר לטענת התובע פגעו בשמו הטוב.

11.  להלן פרטי 10 המכתבים שביסוד תביעה זו:

א.   ביום 10.8.09 פנה עו"ד מדר למשרד התמ"ת בעקבות הודעת קנס שקיבלה צל אלונים בגין חריגה בתנאי העסקת בני נוער (נספח ו' לתצהיר התובע).

במכתב טען עו"ד מדר כי מירב הקימה את צל אלונים לצורך ניהול המסעדה עקב הטעיה מצד התובע, אשר ניהל את המסעדה בפועל אך יצר מצג כאילו הוא היה עובד שכיר בלבד וכי הדבר עולה גם מהחלטת כב' השופטת לפין הראל מיום 29.1.09 בת"א (של'-חי')
1572-09-08. במכתב נטען עוד כי התובע, בניגוד למירב, היה זה שידע על ההתנהלות הבלתי תקינה והעביר את המידע למשרד התמ"ת על מנת לפגוע במירב.

ב.   ביום 25.8.09 פנה עו"ד מדר לרשות לעסקים קטנים ובינוניים בישראל במסגרתה פעל התובע

כיועץ עסקי (נספח ט' לתצהיר התובע). בראשיתו של המכתב מבקש עו"ד מדר לברר האם קיים  קוד אתי ליועצים המועסקים ברשות, אך הוא ממשיך במתן תיאור של היחסים בין הצדדים והאשמות בדבר הטעייתה של מירב ושימוש התובע בצל אלונים לצורך העשרת כיסו הפרטי ומסיים בשאלה האם ההתנהלות המתוארת מקובלת על הרשות.

ג.   ביום 2.9.09 הפנה עו"ד מדר את פנייתו שבנספח ט' לעיל לסניף מט"י צפון הגליל בו הועסק